תומרקוד

להתחיל מקום חדש כמעט תמיד מלווה בהתרגשות ולחץ. מצד אחד אתה רוצה להוכיח את עצמך, מצד שני אתה לא בטוח עד הסוף מה מצופה ממך ואיך נראה שבוע או ספרינט “טוב” בעיני מי שמנהל אותך. ב־11 השנים האחרונות התחלתי תפקיד בצוות חדש חמש פעמים (כולל שני מעברים בתוך אותה חברה), אבל מה שבאמת עזר לי להבין את התמונה היה דווקא כשנהייתי ״באדי״ – וליוויתי מעל 25 אנשים חדשים בכניסה שלהם לצוות שבו עבדתי. במקומות מסוימים תפקיד ה־״באדי״ מתמקד ביום הראשון – לקלוט את העובד, לוודא שיש לו סביבת עבודה, הרשאות, כיסא ושולחן. אבל במקרה שלי (ושל המנהלים שעבדתי איתם) זה תמיד הלך רחוק יותר: לנסות לייצר התחלה חלקה לא רק לוגיסטית, אלא גם מקצועית. להבין מה היכולות של מי שעומד מולי, מה הוא אוהב יותר ומה פחות, ולנסות להתאים לו – יחד עם ראש הצוות – את המשימות שיכולות לתת לו גם אימפקט וגם ביטחון עצמי. הפוסט הזה עוסק בכמה דברים (אולי קצת פחות טריוויאליים לחלק) שאני זיהיתי שיכולים לעזור מאוד בכניסה לצוות חדש – ואולי גם לעובדים ותיקים שרוצים להתחיל “פרק חדש” באותו מקום. תיאום ציפיות אמיתי פעמים רבות, במיוחד בהתחלה, יש פער בין...

מה לי ולזה כשנכנסתי לצבא הגעתי כמעט בלי ניסיון למסלול שכולם בו כבר עשו הרבה מאוד דברים כבני נוער – חלקם עם תואר שעשו בתיכון, חלקם מתכניות סייבר יוקרתיות. אחרי כשנתיים הציעו לי לנהל אנשים פי שניים ממני בגיל, ולעלות לדיונים עם בכירים – וגם שם אמרתי לעצמי: מה לי ולזה? איך אני יכול לנהל מישהו עם 15 שנות ניסיון? אחרי זה, לקראת השחרור, התקבלתי להרצות בכנס Appium העולמי בהודו ודיברתי על מתי לא להשתמש בכלי שהכנס היה עליו – מול היוצרים של Selenium ו-Appium. הייתי בטוח שאני עושה פדיחות מטורפות. אחר כך הגעתי לסטארטאפ ושאלתי את עצמי איך אני אצדיק את המשכורת שקיבלתי (שהייתה די מוגזמת לתקופה). משם למיקרוסופט - המגרש של הגדולים. בכל שיחה אמרתי לעצמי "וואו, הפערים ביני לבינם עצומים. איך אי פעם אגיע לרמה הזו?" גם שם, עברו כמה חודשים, המשימות נעשו ברורות יותר, והיום אני אולי בעמדה טובה, אבל גם עכשיו כשאני עומד מול שינוי או משימה חדשה, תסמונת המתחזה תוקפת חזק. הפחד הוא אותו פחד ישן: "מה אם יגלו?" מה אם יגלו שאני לא מתכנת מספיק טוב, שאני לא מכיר לעומק את המוצר, שאני לא ברמה שכולם ...

בכל כמה שנים יש “רעידת אדמה” בעולם ההיי-טק. פעם זה היה ה־Cloud, אחר כך Docker ו-Kubernetes, אחר כך המעבר למיקרו-סרוויסים. היום זה ה-AI. פתאום בכל שיחה שומעים על Copilot, על Agents, על LLMs. כולם מדברים על איך זה ישנה את הדרך שבה אנחנו כותבים קוד, מתכננים מוצרים, ואפילו חושבים על העבודה שלנו. בשנה האחרונה במיקרוסופט שמים דגש גדול על AI — בהטמעת כלים, בשילוב רכיבי AI בקוד שלנו, וגם בשימוש יומיומי בפרודוקטיביות כמו כתיבת דוקומנטציה ובדיקות. ובכל פעם שאני שומע על עוד גל פיטורים "בשם ההתייעלות והעברת אחריות ל-AI" — אני עוצר לחשוב: האם הנתיב שאני הולך בו הוא הנתיב הנכון לעתיד הזה? כי מצד אחד, אני סיניור במוצר עם אלפי לקוחות, עם עבודה שוטפת אינסופית — תיקוני באגים, שיחות עם לקוחות, תכנון פיצ'רים וגרסאות. ומצד שני, יש עולם שרץ מסביבי במהירות מטורפת, ואני לא רוצה למצוא את עצמי "לא רלוונטי" עוד כמה שנים. אף אחד לא יודע באמת איך השוק ייראה, אבל הפוסט הזה מסכם את המחשבות והמסקנות שלי — ומה אני באופן אישי בוחר לעשות כדי להישאר רלוונטי. להיות Early adopter - אבל לא...