איך אני נשאר רלוונטי בעידן ה-AI

בכל כמה שנים יש “רעידת אדמה” בעולם ההיי-טק.
פעם זה היה ה־Cloud, אחר כך Docker ו-Kubernetes, אחר כך המעבר למיקרו-סרוויסים.

היום זה ה-AI.

פתאום בכל שיחה שומעים על Copilot, על Agents, על LLMs.
כולם מדברים על איך זה ישנה את הדרך שבה אנחנו כותבים קוד, מתכננים מוצרים, ואפילו חושבים על העבודה שלנו.

בשנה האחרונה במיקרוסופט שמים דגש גדול על AI — בהטמעת כלים, בשילוב רכיבי AI בקוד שלנו, וגם בשימוש יומיומי בפרודוקטיביות כמו כתיבת דוקומנטציה ובדיקות.

ובכל פעם שאני שומע על עוד גל פיטורים "בשם ההתייעלות והעברת אחריות ל-AI" — אני עוצר לחשוב:
האם הנתיב שאני הולך בו הוא הנתיב הנכון לעתיד הזה?

כי מצד אחד, אני סיניור במוצר עם אלפי לקוחות, עם עבודה שוטפת אינסופית — תיקוני באגים, שיחות עם לקוחות, תכנון פיצ'רים וגרסאות.
ומצד שני, יש עולם שרץ מסביבי במהירות מטורפת, ואני לא רוצה למצוא את עצמי "לא רלוונטי" עוד כמה שנים.

אף אחד לא יודע באמת איך השוק ייראה, אבל הפוסט הזה מסכם את המחשבות והמסקנות שלי —
ומה אני באופן אישי בוחר לעשות כדי להישאר רלוונטי.

להיות Early adopter - אבל לא יותר מדי

עולם ה-AI רץ בקצב משוגע ומאוד קשה להפוך למומחה או להשאר אחד כזה אם זה לא העיסוק המרכזי שלנו.

אני אישית לא עובד היום בצוות ש AI הוא העיסוק העיקרי שלו, אבל כשהתעשייה מדברת על buzzword חדש - חשוב לי לעצור רגע ולהבין על מה מדובר, איפה זה יכול לעזור לי ביומיום, או איך אני אולי יכול לשלב אותו במוצר שלי.

אבל, וזה אבל חשוב - כמו בהרבה דברים בחיים, אני מאמין בגישת ה 20-80. אם ניקח לדוגמה את התקופה שכל התעשייה דיברה על MCP - כולם הגדירו את זה כדבר המהפכני הבא ומשהו שישנה את פני העבודה עם AI. באותה תקופה היה מפתה מאוד להשאב לטרנד ולהבין כל ביט ובייט בתחום הזה, איך הפרוטוקול עובד ומה הדרכים השונות והיעילות להשתמש בו.

אבל כל מה שאני עשיתי באותו זמן היה להבין מה זה MCP, לממשק את ה coding agent שלי לכמה כאלה ואפילו לכתוב אחד פשוט בעצמי. זה לא לקח לי יותר מיום או יומיים אבל בכל שיח שהייתי נוכח בו הרגשתי שאני מבין על מה מדובר, וידעתי שאם ארצה, אוכל להכנס לעומק הדברים.

באופן הזה אני מנהל סיכונים באופן מחושב ואולי אפסיד עומק מסוים בנושא כלשהו, אבל אוכל להשקיע את מרבית הזמן שלי בלתת ערך לחברה ובלהתמקד בנקודות הבאות בפוסט.

הבנה עמוקה יותר של המוצר והביזנס

בינה מלאכותית עדיין לא השתלטה לחלוטין על היומיום שלנו ויש דברים שהיא עדיין לא עושה עבורנו.
אחד הדברים שאני שם לב אליהם עם הזמן, זה שההבדל בין מפתח טוב למפתח מצוין כמעט אף פעם לא נמדד בכמה קוד הוא כותב, אלא בכמה הוא מבין את מה שהוא בונה - ולמה.

בשנתיים האחרונות התחלתי להיות מעורב יותר בשיחות עם פרודקט, להבין את ה roadmap ולעזור להנהלה בתכנון קצר וארוך טווח של משימות - תוך כדי שאני מבין מי בצוות יכול לכסות אילו איזורים ומה רמת הקושי בפיתוח של כל איזור.

היום, אני בכלל לא בהכרח זה שסוגר משימות הכי מהר בצוות אבל אני דמות מרכזית בתכנון קדימה וההיכרות שלי עם הארכיטקטורה של המוצר גורמת לזה שאוכל להיות זה שבסוף היום יגיד מה הלקוח יצליח לפגוש ובאיזה פרק זמן.

זה לא רק “לסגור משימה”, זה לדעת לשאול אם בכלל זו המשימה הנכונה, ואם יש דרך פשוטה יותר להשיג את אותה מטרה.

יש לזה גם ערך אדיר ביום־יום - זה גורם לשיחות טכניות להיות ממוקדות יותר, לעדיפויות להיות ברורות, ולפעמים אפילו לחשוף הזדמנויות שאף אחד לא שם לב אליהן.
בסוף, כשאתה באמת מבין את ה"למה" מאחורי מה שאתה עושה, הרבה החלטות נהיות טבעיות יותר.

מערכות יחסים בתוך הארגון

אחת התובנות הכי חזקות שלי בשנים האחרונות היא שלמערכות יחסים יש ערך עצום בגדילה של המוצר, הצוות ושלי כמהנדס.
קל לשכוח את זה כשאנחנו שקועים בקוד, בבאגים או בישיבות תכנון, אבל היכולת לבנות אמון ולשתף פעולה עם צוותים אחרים היא אחד הדברים שמחזיקים אותי רלוונטי — גם כשהטכנולוגיה משתנה.

ככל שהמקום בירוקרטי יותר והצוות שאני עובד בו תלוי יותר בצוותים אחרים - התכונה הזו קריטית יותר.
במיקרוסופט ספציפית, כמעט אי אפשר לזוז מילמטר מבלי ליצור קשר עם צוות אחר שכבר עשה משהו דומה או שאולי שאתה צריך להתערב בפרויקט שלו כדי לאפשר פיצ׳ר בפרויקט שלך.

AI יכול לעזור לי להסביר רעיון, לנסח מסמך ואפילו לכתוב קוד בפרויקט שאני כמעט לא מכיר, אבל הוא לא יכול לפנות לצוות אחר לעזרה, לשכנע אותם לתת זמן פיתוח כדי לאפשר את פיצ׳רים במוצר שעליו אני עובד או להתחבב על אנשים וליצור מערכות יחסים שיגרמו לאנשים אחרים בארגון להעריך אתכם.

מנטורינג והובלה מקצועית

בתקופה האחרונה במיקרוסופט הצוותים גדלו והארגון השתטח, השילוב של זה ושל העובדה שבאמצעות AI ניתן לדלוור קוד מהר יותר, גורם לזה שבעיני תפקיד הסיניור עובר שינוי. אם בעבר לכמות ה output ומורכבות המשימות היה משקל גדול מאוד, היום אני מרגיש שסניוריטי נמדד דווקא יותר באיזורים של הובלה מקצועית ומנטורינג.

אני מוצא לאחרונה הרבה יותר משמעות בהכוונה, בבחירות הנכונות, בהבנה של מתי לא לכתוב קוד חדש אלא לפשט משהו קיים וגם בלעזור למפתחים פחות מנוסים לצמוח מהר יותר - לאו דווקא בלתת להם תשובות, אלא בללמד אותם לחשוב, להבין הקשרים, לזהות תיעדופים.

לסיכום

כמו שכבר חפרתי לא מעט בפוסט שלי על המסקנות שצברתי מלהפוך לסיניור - יש חשיבות רבה ליכולות מקצועיות, אבל בעיני, ככל שהזמן יעבור היכולת שלנו לכתוב קוד תהווה מרכיב פחות משמעותי בערך שלנו כמהנדסים. כאן נכנסות לסיפור היכולות הבין אישיות, היכולות לייצר ולתחזק מערכות יחסים והיכולת להבין את הביזנס שאנחנו נמצאים בו וה״למה״ מאחורי הפיצ׳רים שאנחנו עובדים עליו.

בשורה התחתונה - הבנתי שמה שמשאיר אותי רלוונטי בעידן הזה הוא לא עצם זה שאני יודע עוד משהו, אלא זה שאני מביא ערך שאי אפשר להחליף — הקשר, שיקול דעת, ויכולת לתקשר ולהוביל אנשים.