תומרקוד

בפוסט הקודם דיברתי על הדרך שעשינו מקוד שיכול לקרוס בכל מקום בכל רגע, להפיכת הפרוסס ליציב הרבה יותר באמצעות שימוש ב Result, ופעפוע השגיאות שלנו עם אופרטור `?`. בפוסט הזה נדבר על אחת הספריות המרכזיות בעולם ניהול השגיאות של ראסט ונראה איך היא עוזרת לנו להפוך את ניהול השגיאות שלנו לנוח ויציב הרבה יותר. ברוב המקרים כשנשתמש בכל מיני ספריות צד שלישי וככל שהפרויקט שלנו הופך מורכב יותר אנחנו נתקלים ביותר ויותר סוגי שגיאות בהם אנחנו צריכים לטפל. שימוש ב thiserror הספרייה thiserror עוזרת לנו לעשות סדר בכאוס ומאפשרת לנו להגדיר טיפוס שגיאה משלנו כדי ליצור חוויית ניהול שגיאות אחידה וגנרית בכל הפרויקט. ראסט כשפה נכתבה עם דגש חזק על reducing boilerplate (כלומר - לאפשר למפתחים לא לממש מאפס ספריות וקטעי קוד תשתיתיים שהשפה או ספרייה פשוטה יכולה להנגיש לנו). באותו אופן, גם בעולם ניהול השגיאות קיימות מספר ספריות שמטרתן לגרום לנו לעבוד פחות קשה. thiserror, בין השאר מספקת לנו את ה מאקרו הפרוצדורלי  Error שאפשר להשתמש בו מעל טיפוס השגיאה אותו נרצה לייצר. כאשר נשתמש ב derive Error הטייפ שהגדרנו יממש באופן אוטו

מבוא גם כשעולם פיתוח התוכנה מתקדם בקצב משוגע, דבר אחד נשאר קבוע - שגיאות.  לא משנה כמה מנוסים נהיה כמפתחים, שגיאות ומקרים לא צפוים תמיד יצוצו לנו. מה שישנה בסופו של יום זה איך אנחנו מטפלים ומנהלים את אותן שגיאות. בפוסט אדבר על הדרך שאני עשיתי והדברים אותם למדתי כמפתח חדש בראסט, ואיך התמודדתי עם העובדה שבראסט אין אקספשנים וגם לא קונספט של try-catch. מה עשינו לפני בשלבים ההתחלתיים של הקודבייס שלנו, כמעט כל האינטרפייסים וכל הפונקציות פשוט החזירו את הטיפוס עצמו איתו רציתי לעבוד. לדוגמה - אם יש לי אובייקט של Registry ופונקציה get_key, אותה פונקציה פשוט החזירה לי String. חשוב לציין, שעצם העובדה ש get_registry_key מחזירה String איננה הבעיה העיקרית כאן, אפשר לראות שמיד לאחר הקריאות ל open_subkey ו get_value של winreg crate מתלוות קריאות ל unwrap עליהן ארחיב ממש עוד רגע, אבל בינתיים רק אגיד שבכל מקום בו אנחנו רואים unwrap, הקוד שלנו יכול לקרוס (panic) במקרה של None או שגיאה - דבר שלרוב לא נרצה שיקרה בפרודקשן. כשהרצנו את המוצר שלנו על data אמיתי ובסקייל גבוה יותר, מהר מאוד התחלנו לקבל קריסות לא

שימוש ב Option::or_else מול שימוש ב Option::or כשאנחנו עובדים עם Rust אנחנו נתקלים הרבה פעמים במקרים בהם נרצה לטפל בהיעדר ערך, כלומר None, ובשביל זה Option נכנס לתמונה. ראסט נותנת לנו כל מיני דרכים לטפל במקרים הללו ושתיים מהדרכים הנפוצות הן or ו-  or_else . בפוסט הזה נדבר על מה הפונקציות האלו עושות ומתי נרצה להשתמש בכל אחת מהן. מה זה or ו or_else Option::or היא פונקציה שמאפשרת לנו לתת ערך דיפולטי ולהחזיר אותו במידה וה Option הוא None Option::or_else  עובדת דומה מאוד אך מצפה ל Closure (פונקציה) כפרמטר - אותה פונקציה היא זו שתחשב את הערך הדיפולטי במידה וערך ה Option הוא None. מתי נשתמש ב - `or` הפונקציה or תהיה שימושית לנו בעיקר כשיש לנו ערך פשוט, ישיר, שלא יאלקץ לנו זכרון מיותר ושעלות החישוב שלו אינה גבוהה. בדוגמה ניתן לראות שיכנס 0 לערך some_value במידה ויהיה None. הכוח של `or_else` עכשיו, נניח שהיה לנו מקרה בו היינו רוצים לחשב ערך באופן מורכב יותר ולהריץ פונקציה כלשהי בהינתן ערך None, זה יכול להיות חישוב כבד, ביצוע קריאה לבסיס נתונים או כל דבר שאינו מקרה של ערך פשוט. בדוגמה הזו אפשר ל